אודותינו

 זכיתי להיחשף לטכנולוגיית מיחשוב בשלב מאוד מוקדם של חיי ולהתאהב בה. אבא שלי היה מהנדס בניין צעיר ועצמאי, שכבר בשנת 1986 קנה את המק הראשון, עם מדפסת 3A צבעונית ותוכנת שרטוט בשם מיניקאד שאיפשרה בקלות יחסית לאותן שנים ליצור מודלים תלת מימדיים ולהסתובב בתוכם, כמה שנים טובות לפני שהיו משחקי מחשב שאיפשרו את זה. בשנת 1993 התחלתי את לימודיי בחטיבת ביניים "יד גיורא" במגמת מחשבים. בגיל 13 כבר שלחנו מהכיתה מיילים לילדים בכיתת מחשבים ברוסיה, ובגיל 15 הצגתי לסגן נשיא ארה"ב דאז, אל גור, עבודה על אקלים שבאופן מאוד תקדימי לשנת 95' – מוצגת על מחשב כמעין מצגת אבל עם "הייפרטקסט" – מלים מסויימות היו מסומנות בכחול ולחיצה עליהן היתה מקפיצה את המצגת ממקום למקום. היום היינו קוראים לזה אתר אינטרנט קטנטן..
אבל בעיות אקלים וטקסט שלוחצים עליו פחות עניינו אותי. שם, בחדר המחשבים, ראיתי לראשונה על מסך אנימציה ממוחשבת – חבר גאון מחשבים (שלימים עשה אקזיט..) הראה לנו סרטון שהכין ובו קוביה יורדת מהחלק העליון של המסך, מסתובבת וחושפת פאות בצבעים שונים, ואז מתרחקת מהמצלמה. זו היתה אהבה ממבט ראשון. את כל שעות הפנאי שלי (משחקי מחשב זה עניין רציני ולא נחשבים פנאי😊) הקדשתי לאחר מכן, בחטיבה ובתיכון לבניית מודלים ממוחשבים, אנימציות ועריכת סרטונים מתוך אותן אנימציות.

ככה גם הגעתי לאדריכלות. אחרי הצבא, בניתי מודלים ממוחשבים של סוכות מציל ומתקני משחקים לחברה שאבא שלי סיפק לה שירותי הנדסה, קיבלתי תכניות מאדריכלים שאותן הייתי צריך למדל בדייקנות ולהכין מהם הדמיות לשביעות רצונם ושם למדתי שני דברים:

1. אני ממש טוב בתכנון, או לפחות ממש אוהב לתכנן בעצמי – את כל התכניות שקיבלתי חשבתי שאוכל לתכנן יותר טוב ולא הפסקתי להציע שיפורים.
2. רוב האדריכלים לא אוהבים טכנולוגיה כמוני. הם מתעקשים לעבוד באוטוקאד, תוכנה דו מימדית, שההבדל היחיד בינה לבין לוח שרטוט ידני, עם סרגלים ודפים, הוא שיותר קל למחוק בה קווים שלא משאירים סימנים על הנייר. אין תלת מימד, אין אנימציה, אין גופים שיודעים שהם יותר מאשר אוסף קווים.

החלטתי ללמוד אדריכלות, הפקולטה הכי קרובה לפקולטה הרצויה בעיני אבא שלי, להנדסה בטכניון. בקיץ של 2003 כבר בניתי מודל ממוחשב של ירושלים בתקופת הורדוס והכנתי ממנו סרטון ערוך שהניב לי ציון 100 (בקורס אוטוקאד שבה התעקשתי לא לגעת ולא להקשיב בשיעור). בהמשך, נכנסתי לעולם האדריכלות הפיגורטיבית בהנחיית ד"ר יוסי קורי ואחר כך בסטודיו של פרופ' משה צור ופרופ' איריס ערבות. בעולם של מודלים מקרטון ותכניות קומה טיפוסית דו מימדיות, הצגתי מוזיאון חיל אוויר מבוסס "ספריי" של כדורי עשן, מבנה בצורת אישה שאפשר להזיז את ידיה ומשנה את תכניות הקומה, מוזיאון בצורת ביצה עם סרטון אנימציה סוחף בתור פרוייקט גמר ותכניות וחתכים שהיו יותר הדמיות עומק חתוכות מאשר תכניות וחתכים.